דקדוק · שורשים ופעלים · 6 דקות
זמן הווה
תחיליות ההווה של הערבית הן תחיליות העתיד של העברית — א,ת,י,נ
זמן ההווה בערבית (المُضَارِع, al-muḍāriʿ) נוטה מלפנים: תחילית מגלה לכם את הגוף. התחיליות הן أ (a-), ت (ta-), ي (ya-), ن (na-) — אל״ף, תי״ו, יו״ד, נו״ן. אם ארבע האותיות האלה מצלצלות לכם מוכר, זה לא במקרה: אלה בדיוק התחיליות של זמן עתיד בעברית — אֶכְתֹּב, תִּכְתֹּב, יִכְתֹּב, נִכְתֹּב.
הטבלה המלאה
| גוף | ערבית | תעתיק | עתיד בעברית | התחילית המקבילה |
|---|---|---|---|---|
| אני | أَكْتُبُ | aktubu | אֶכְתֹּב | a- ↔ e- (א בשתיהן) |
| אתה | تَكْتُبُ | taktubu | תִּכְתֹּב | ta- ↔ ti- (ת) |
| את | تَكْتُبِينَ | taktubīna | תִּכְתְּבִי | ta-...-īna ↔ ti-...-i — שתיהן מוסיפות ī |
| הוא | يَكْتُبُ | yaktubu | יִכְתֹּב | ya- ↔ yi- (י) |
| היא | تَكْتُبُ | taktubu | תִּכְתֹּב | ta- ↔ ti- — אותו מיזוג של 'אתה/היא' בשתיהן! |
| אנחנו | نَكْتُبُ | naktubu | נִכְתֹּב | na- ↔ ni- (נ) |
| אתם | تَكْتُبُونَ | taktubūna | תִּכְתְּבוּ | ta-...-ūna ↔ ti-...-u |
| אתן | تَكْتُبْنَ | taktubna | תִּכְתֹּבְנָה | ta-...-na ↔ ti-...-na — העברית המקראית שמרה עליה! |
| הם | يَكْتُبُونَ | yaktubūna | יִכְתְּבוּ | ya-...-ūna ↔ yi-...-u |
| הן | يَكْتُبْنَ | yaktubna | תִּכְתֹּבְנָה | ya-...-na (העברית המודרנית מיזגה אותה) |
שתי שורות ראויות למחיאות כפיים. تَكْتُبُ הערבית פירושה גם 'אתה כותב' וגם 'היא כותבת' — ול-תִּכְתֹּב העברית יש בדיוק אותו תפקיד כפול. הדו-משמעות עצמה עברה בירושה! וצורת רבות הנקבה הערבית يَكْتُبْنَ / تَكْتُبْنَ מתיישרת עם תִּכְתֹּבְנָה שפגשתם בטקסטים מקראיים ובפרוזה ישראלית מיושנת — כמעט אותה מילה, בהפרש של שלושת אלפים שנה.
תרגול
ההווה במשפטים
- مَاذَا تَكْتُبُ؟מאד'א תכתב?mādhā taktubu?
מה אתה כותב?
מָה אַתָּה כּוֹתֵב? مَا أَتَا كُوتِڤ؟ma ata kotev?
مَاذَا מכילה את مَا — אותה מילת שאלה קדומה כמו מָה העברית.
- أَشْرَبُ قَهْوَة كُلّ يَوْمאשרב קהוה כל יוםashrabu qahwa kull yawm
אני שותה קפה כל יום
אֲנִי שׁוֹתֶה קָפֶה כָּל יוֹם أَنِي شُوتِي كَافِي كُول يُومani shote kafe kol yom
كُلّ يَوْم היא מילולית כָּל יוֹם — שתי מילים משותפות ברצף.
- يَسْكُنُ فِي الْقُدْسיסכן פי אלקדסyaskunu fī l-quds
הוא גר בירושלים
הוּא גָּר בִּירוּשָׁלַיִם هُو گَار بِيرُوشَالَايِمhu gar birushalayim
yaskunu ↔ יִשְׁכֹּן; ו-الْقُدْس 'ירושלים' היא הַקֹּדֶשׁ — העיר הקדושה, בשמה.
- نَسْمَعُ الْأَخْبَارנסמע אלאח'בארnasmaʿu l-akhbār
אנחנו מקשיבים לחדשות
אֲנַחְנוּ שׁוֹמְעִים חֲדָשׁוֹת أَنَاخْنُو شُومِيم خَادَاشُوتanakhnu shomim khadashot
nasmaʿu ↔ נִשְׁמַע — בעברית צורת הפועל המפורסמת הזאת היא עתיד ('אנחנו נשמע', כמו נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמַע); בערבית היא פשוט הווה.
אותו שורש, אותה תחילית — אמרו את זה בשתי הדרכים
- أَزْرَعُאזרעazraʿu
אני זורע
אֶזְרַע إِزْرَاezra
azraʿu ו-אֶזְרַע הן אותה מילה — בערבית פירושה 'אני זורע', בעברית 'אזרע'.
- يَلْبَسُילבסyalbasu
הוא לובש
יִלְבַּשׁ يِلْبَاشyilbash
yalbasu ↔ יִלְבַּשׁ, רק מעתק הצליל ס↔ש.
- نَفْتَحُנפתחnaftaḥu
אנחנו פותחים
נִפְתַּח نِفْتَاخniftakh
naftaḥu ↔ נִפְתַּח.
- تَسْمَعُתסמעtasmaʿu
אתה שומע / היא שומעת
תִּשְׁמַע تِشْمَاtishma
שתי השפות משאירות אתכם לנחש כאן בין 'אתה' ל'היא' — מוזרות משפחתית משותפת.
- هُنَّ يَكْتُبْنَ رَسَائِلהן יכתבן רסאאלhunna yaktubna rasāʾil
הן כותבות מכתבים
הֵן כּוֹתְבוֹת מִכְתָּבִים هِن كُوتْڤُوت مِخْتَاڤِيمhen kotvot mikhtavim
yaktubna — צורת רבות הנקבה שהעברית המקראית מביעה כ-תִּכְתֹּבְנָה. אפילו هُنَّ 'הן' היא הֵן העברית.
הצצה לרחוב: הלבנטינית המדוברת שומרת על אותן תחיליות, אבל מדביקה את بـ (b-) בחזית להווה היומיומי — بَكْتُب (baktub) 'אני כותב', بِكْتُب (biktub) 'הוא כותב'. השיעור הבא עוסק בזה כמו שצריך, יחד עם השלילה והעתיד.