שش

דקדוק · שורשים ופעלים · 7 דקות

שלילה ועתיד

לא אחת בעברית, כמה מילות שלילה בערבית — ועוד سـ, سوف ו-رح הלבנטינית

העברית עצלנית להפליא בשלילה: לֹא עובדת בכל מקום — לא כתבתי, אני לא כותב, לא אכתוב. הערבית שמרה את אותה מילה קדומה אבל חילקה את העבודה לפי זמן: لَا (lā) שוללת את ההווה, مَا (mā) שוללת את העבר, ולעתיד יש מנגנון משלו. החדשות הטובות: לכל אחת מהמיליות האלה יש ידית עברית להיאחז בה.

שלילה בערבית הספרותית (MSA)

זמןמילת שלילהדוגמהתעתיקמשמעות
הווהلَالَا أَعْرِفُlā aʿrifuאני לא יודע
עבר (פשוט)مَامَا فَهِمْتُmā fahimtuלא הבנתי
עבר (רשמי)لَملَم أَفْهَمlam afhamלא הבנתי
עתידلَنلَن أَنْسَىlan ansāלא אשכח
איזו מילת שלילה, ומתי

שני דיוקים. הערבית הספרותית הכתובה מעדיפה בדרך כלל لَم + פועל בצורת הווה לשלילת העבר (لَم أَكْتُب 'לא כתבתי') — חשבו על זה כהיגיון של 'עוד-לא'; مَا + עבר פשוטה יותר וקרובה יותר לדיבור. ו-لَن שוללת את העתיד בגוון מעט נחרץ: لَن أَنْسَى 'לעולם לא אשכח'. למשפטי 'אינו' (הוא לא כאן), הערבית הספרותית משתמשת בפועל لَيْسَ — הסיפור הזה שייך לחלק על המשפטים.

שלילה בערבית הספרותית, בפעולה

  • لَا أَعْرِفُ
    לא אערףlā aʿrifu

    אני לא יודע

    אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ أَنِي لُو يُودِيَاani lo yodea

    ה-לא היא ממש אותה מילה — חצי מהמשפט כבר ידעתם.

  • مَا سَمِعْتُ الْخَبَر
    מא סמעת אלח'ברmā samiʿtu l-khabar

    לא שמעתי את החדשות

    לֹא שָׁמַעְתִּי אֶת הַחֲדָשָׁה لُو شَامَاتِي إِت هَاخَادَاشَاlo shamati et hakhadasha

    mā + עבר. samiʿtu ↔ שָׁמַעְתִּי, כמו תמיד.

  • لَن أَنْسَى
    לן אנסאlan ansā

    לעולם לא אשכח

    לֹא אֶשְׁכַּח לְעוֹלָם لُو إِشْكَاخ لِئُولَامlo eshkakh le'olam

    نَسِيَ 'שכח' ↔ נָשָׁה המקראי — השורש שמאחורי השם מְנַשֶּׁה: 'כִּי נַשַּׁנִי אֱלֹהִים אֶת כָּל עֲמָלִי'.

העתיד: سَـ ו-سَوْفَ

הערבית הספרותית בונה את העתיד מההווה: התחילית سَـ (sa-) לעתיד הקרוב, או המילה העצמאית سَوْفَ (sawfa) לעתיד רחוק יותר או רשמי יותר. سَأَكْتُبُ (saʾaktubu) 'אכתוב'; سَوْفَ أَكْتُبُ (sawfa aktubu) 'אכתוב, בבוא העת'. העברית לא צריכה סמן, כי נטיית התחיליות שלה היא העתיד — הערבית, שכבר השקיעה את הצורה הזאת בהווה, נאלצה לטבוע סמן עתיד חדש.

העתיד בפעולה

  • سَأَكْتُبُ لَك
    סאכתב לךsaʾaktubu lak

    אכתוב לך

    אֶכְתֹּב לְךָ إِخْتُوڤ لِخَاekhtov lekha

    sa- + aktubu. ה-لَك היא לְךָ העברית, אות מול אות.

  • سَنُسَافِرُ غَدًا
    סנסאפר ע'דןsanusāfiru ghadan

    ניסע מחר

    נִסַּע מָחָר نِيسَا مَاخَارnisa makhar

    sāfara 'לנסוע' שוב — היא חולקת את אותיותיה עם ס-פ-ר, כמעט בוודאות במקרה, אבל הקרס עדיין עובד.

  • سَوْفَ تَفْهَمُ
    סוף תפהםsawfa tafhamu

    אתה תבין (בסוף)

    בַּסּוֹף תָּבִין بَاسُوف تَاڤِينbasof tavin

    מתנה לזיכרון: sawfa נשמעת כמו סוֹף העברית — 'בסוף, זה יקרה'. (קרס לזיכרון, לא אטימולוגיה.)

ברחוב: השיטה הלבנטינית

הלבנטינית המדוברת ארגנה את כל זה מחדש לערכה מסודרת. הווה: התחילית بـ (b-) — بَكْتُب (baktub) 'אני כותב'. שלילה: עוטפים את הפועל ב-مَا...ش (ma-...-sh) — مَا بَكْتُبْش (mā baktubsh) 'אני לא כותב'; בדיבור עירוני רגוע ה-مَا אפילו יכולה ליפול, וה-ـش שוללת לבדה. שלילה שמנית: مِش (mish) לפני שמות תואר ושמות עצם — مِش مُمْكِن 'לא אפשרי'. עתיד: رَح (raḥ) + פועל — رَح أَكْتُب (raḥ aktub) 'אני הולך לכתוב'. ה-ـش הסופית הזאת הייתה פעם شَيْء 'דבר': 'לא כתבתי דבר' נשחק לשלילה פשוטה — בדיוק כמו ש-כְּלוּם העברי ('משהו') הפך למחזק ב-לֹא ראיתי כלום.

לבנטיניתתעתיקמשמעות
بَكْتُبbaktubאני כותב
بْتِكْتُبbtiktubאתה כותב
بِكْتُبbiktubהוא כותב
بْنِكْتُبbniktubאנחנו כותבים
הווה ב-b- בלבנטינית
משמעותערבית ספרותיתלבנטיניתעברית
אני כותבأَكْتُبُبَكْتُبאֲנִי כּוֹתֵב
אני לא כותבلَا أَكْتُبُمَا بَكْتُبْشאֲנִי לֹא כּוֹתֵב
כתבתיكَتَبْتُكَتَبْتכָּתַבְתִּי
לא כתבתיمَا كَتَبْتُمَا كَتَبْتِشלֹא כָּתַבְתִּי
אכתובسَأَكْتُبُرَح أَكْتُبאֶכְתֹּב
לא אכתובلَن أَكْتُبَمَا رَح أَكْتُبלֹא אֶכְתֹּב
כל השיטה במבט אחד

עיקרי הלבנטינית

  • مَا بَعْرِفْش
    מא בערפשmā baʿrifsh

    אני לא יודע (לבנטינית)

    אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ أَنِي لُو يُودِيَاani lo yodea

    המשפט הכי שימושי בדיאלקט. השוו ל-لَا أَعْرِفُ של הספרותית.

  • مِش مُشْكِلَة
    מש משכלהmish mushkila

    אין בעיה

    אֵין בְּעָיָה إِين بِئَايَاein be'aya

    mish שוללת שמות עצם ושמות תואר — בלי צורך בפועל.

  • أَنَا مِش مَبْسُوط
    אנא מש מבסוטana mish mabsūṭ

    אני לא מבסוט (לבנטינית)

    אֲנִי לֹא מְרֻצֶּה أَنِي لُو مِرُوتْسِيani lo merutse

    מַבְּסוּט לא צריכה הצגה — הסלנג הישראלי שאל אותה ישר מהערבית.

  • رَح نْشُوفَك بُكْرَة
    רח נשופך בכרהraḥ nshūfak bukra

    נתראה מחר (לבנטינית)

    נִתְרָאֶה מָחָר نِتْرَائِي مَاخَارnitra'e makhar

    bukra 'מחר' רוכבת על השורש ب-ك-ر 'מוקדם, ראשון' ↔ ב-כ-ר של בְּכוֹר — מחר הוא ההתחלה המוקדמת הבאה. (בֹּקֶר נשמעת קרובה, אבל ה-ק שלה עונה ל-ق הערבית, אז השאירו אותה כסימן זיכרון.)

  • بَشْرَب قَهْوَة كُلّ يَوْم
    בשרב אהוה כל יוםbashrab ahwe kull yōm

    אני שותה קפה כל יום (לבנטינית)

    אֲנִי שׁוֹתֶה קָפֶה כָּל יוֹם أَنِي شُوتِي كَافِي كُول يُومani shote kafe kol yom

    שמעו את הדיאלקט בעבודה: הווה ב-b-, ו-قَهْوَة שנהגית ahwe — הלבנטינית העירונית הופכת את ق לעצירה סותמית.