שش

דקדוק · שורשים ופעלים · 6 דקות

זמן עבר

كَتَبْتُ היא כָּתַבְתִּי — הסיומות כמעט זהות

זמן העבר בערבית עובד בדיוק כמו בעברית: לוקחים את השורש בצורתו הבסיסית ומצמידים סיומות גוף לסוף. זו נטיית הסיומות ששתי השפות קיבלו בשלמותה מהפרוטו-שמית, והסיומות כמעט לא השתנו באף אחת מהן. אם אתם יודעים לומר כָּתַבְתִּי, כָּתַבְתָּ, כָּתַבְנוּ, אתם במרחק מעתק צליל אחד מ-كَتَبْتُ, كَتَبْتَ, كَتَبْنَا.

הטבלה המלאה

גוףערביתתעתיקעבריתהסיומת המקבילה
אניكَتَبْتُkatabtuכָּתַבְתִּי-tu ↔ -ti
אתהكَتَبْتَkatabtaכָּתַבְתָּ-ta ↔ -ta — זהה
אתكَتَبْتِkatabtiכָּתַבְתְּ-ti ↔ -t
הואكَتَبَkatabaכָּתַבגזע חשוף בשתיהן
היאكَتَبَتkatabatכָּתְבָה-at ↔ -a (ה-t הישנה מסתתרת)
אנחנוكَتَبْنَاkatabnāכָּתַבְנוּ-nā ↔ -nu
אתםكَتَبْتُمkatabtumכְּתַבְתֶּם-tum ↔ -tem
אתןكَتَبْتُنَّkatabtunnaכְּתַבְתֶּן-tunna ↔ -ten
הםكَتَبُواkatabūכָּתְבוּ-ū ↔ -u
הןكَتَبْنَkatabnaכָּתְבוּ-na (בעבר העברי אין צורה נפרדת לנקבה: כָּתְבוּ לשני המינים)
كَتَبَ 'לכתוב' בעבר, לצד כָּתַב

לגבי كَتَبَت 'היא כתבה': סיומת הנקבה -at היא הסיומת הקדומה שהעברית שחקה ל-־ָה. עדיין אפשר לתפוס את העברית מסתירה את ה-ת הישנה — מַלְכָּה הופכת למַלְכַּת־ בסמיכות, ואותה ת צצה מחדש גם בשמות עצם ערביים (taa marbuta נהגית -at בסמיכות: مَدْرَسَة → مَدْرَسَت...). סיומת קדומה אחת, שתי תחפושות.

תרגול

פעלים קרובים, בזמן עבר

  • هَل سَمِعْتَ؟
    הל סמעת?hal samiʿta?

    שמעת?

    שָׁמַעְתָּ? شَامَاتَا؟shamata?

    س-م-ع ↔ ש-מ-ע. מילת השאלה هَل עושה את העבודה של ה״א השאלה המקראית (הֲ־) — יש בלשנים שקושרים בין שתי המיליות, אף שהקשר שנוי במחלוקת.

  • فَتَحْتُ الْبَاب
    פתחת אלבאבfataḥtu l-bāb

    פתחתי את הדלת

    פָּתַחְתִּי אֶת הַדֶּלֶת پَاتَاخْتِي إِت هَادِلِتpatakhti et hadelet

    ف-ت-ح ↔ פ-ת-ח; רק ריכוך ה-p ל-f בתחילת המילה מפריד בין fataḥtu לפָּתַחְתִּי.

  • كَتَبْنَا رِسَالَة بِالْعَرَبِيَّة
    כתבנא רסאלה באלערביהkatabnā risāla bil-ʿarabiyya

    כתבנו מכתב בערבית

    כָּתַבְנוּ מִכְתָּב בַּעֲרָבִית كَاتَاڤْنُو مِخْتَاڤ بَاءَارَاڤِيتkatavnu mikhtav ba'aravit

    ה-بِـ של بِالْعَرَبِيَّة היא בְּ־ העברית, אות באות.

  • الْوَلَد شَرِبَ الْحَلِيب
    אלולד שרב אלחליבal-walad shariba l-ḥalīb

    הילד שתה את החלב

    הַיֶּלֶד שָׁתָה אֶת הֶחָלָב هَايِلِد شَاتَا إِت هِخَالَاڤhayeled shata et hekhalav

    حَلِيب ↔ חָלָב: אותו שורש ח-ל-ב, משקל תנועות אחר.

  • زَرَعُوا قَمْحًا
    זרעו קמחןzaraʿū qamḥan

    הם זרעו חיטה

    הֵם זָרְעוּ חִטָּה هِم زَارُو خِيتَاhem zaru khita

    زَرَعُوا = זָרְעוּ בדיוק. ו-قَمْح הוא קֶמַח עם טוויסט: הערבית שמרה על 'חיטה', העברית גלשה ל'קמח'.

זהו את הסיומת

  • دَرَسْتِ الْعِبْرِيَّة
    דרסת אלעבריהdarasti l-ʿibriyya

    למדת עברית (את)

    לָמַדְתְּ עִבְרִית لَامَادِت إِڤْرِيتlamadet ivrit

    -ti = את. ו-دَرَسَ ↔ דָּרַשׁ — לימוד כחיפוש, כדרישה.

  • سَكَنَّا فِي حَيْفَا
    סכנא פי חיפאsakannā fī ḥayfā

    גרנו בחיפה

    גַּרְנוּ בְּחֵיפָה گَارْنُو بِخِيفَاgarnu bekheifa

    sakan + nā מתמזגים ל-sakannā (עם shadda). השורש ↔ שָׁכַן; חשבו על שְׁכוּנָה.

  • لَبِسَت مِعْطَف
    לבסת מעטףlabisat miʿṭaf

    היא לבשה מעיל

    הִיא לָבְשָׁה מְעִיל هِي لَاڤْشَا مِئِيلhi lavsha me'il

    لَبِسَ ↔ לָבַשׁ. בונוס: مِعْطَف 'מעיל' בא מ-ع-ط-ف 'לעטוף' ↔ עָטַף — גם מעיל וגם מַעֲטָפָה הם עטיפות.

  • كَتَبْتُم رَسَائِل كَثِيرَة
    כתבתם רסאאל כת'ירהkatabtum rasāʾil kathīra

    כתבתם הרבה מכתבים

    כְּתַבְתֶּם מִכְתָּבִים רַבִּים كْتَاڤْتِم مِخْتَاڤِيم رَابِيمktavtem mikhtavim rabim

    -tum ↔ ־תֶּם. העברית אפילו שמרה על ה-m.

ברחוב (לבנטינית)

  • كَتَبْت
    כתבתkatabt

    כתבתי / כתבת (לבנטינית)

    הלבנטינית המדוברת משמיטה את התנועות הסופיות, ולכן katabtu ו-katabta מתמזגות ל-katabt — ההקשר מכריע, כמו בהרבה דברים בשפה המדוברת.

  • سِمِعْت
    סמעתsimiʿt

    שמעתי (לבנטינית)

    שָׁמַעְתִּי شَامَاتِيshamati

    אותו מיזוג; התנועות בגזע גם זזות, a-i (simiʿt במקום samiʿtu).

זה כל זמן העבר — טבלה אחת, שאת רובה כבר הכרתם מהעברית. הבא בתור: נטיית התחיליות, שבה ההקבלה הופכת כמעט מצמררת.