שش

דקדוק · בניית משפטים · 7 דקות

גם המילים הקטנות הן מילים קרובות

בְּ, לְ, מִן, עַל, תַּחַת — מילות היחס של הערבית הן אלה שגדלתם עליהן

מילות דקדוק — מילות יחס, מיליות, רקמת החיבור של המשפט — הן בדרך כלל המקום שבו שפה זרה מרגישה הכי זרה. לא כאן. העברית והערבית חולקות לא רק שורשים אלא את המילים הקטנות עצמן: אותה בְּ, אותה לְ, אותה מִן, אותה עַל. השיעור הזה הוא בעיקר חזרה הביתה.

משמעותערביתתעתיקעבריתהקשר
ב־ / עם / על ידי (תחילית)بِbi-בְּ־אותה מילית מוצמדת
ל־ / בשביל (תחילית)لِli-לְ־אותה מילית מוצמדת
מ־, מןمِنminמִן / מִ־זהה — מִ־ העברית היא מן שנשחקה
על / אודותعَلَىʿalāעַלאותה מילה
עםمَعَmaʿaעִםאותם שני עיצורים, בסדר הפוך
מתחתتَحْتَtaḥtaתַּחַתזהה
ביןبَيْنَbaynaבֵּיןזהה
אל / לעברإِلَىilāאֶלאותה מילה
ב־ / בתוךفِيfī—ללמוד מאפס (אבל ראו את הטיפ בהמשך)
מילות היחס הבסיסיות, זו לצד זו

מילות יחס במשפטים

  • الْكِتَاب عَلَى الطَّاوِلَة
    אל-כתאב עלא א-טאולהal-kitāb ʿalā aṭ-ṭāwila

    הספר על השולחן.

    הספר על השולחן هَاسِفِر أَل هَاشُولْخَانhasefer al hashulkhan

    עַל ↔ عَلَى, ו-كتاب חולק את כ-ת-ב עם כתב. שימו לב שוב למשפט השמני: בלי "הוא".

  • أَنَا مِن حَيْفَا
    אנא מן חיפאanā min ḥayfā

    אני מחיפה.

    אני מחיפה أَنِي مِخِيفَاani mekheifa

    אֲנִי ↔ أَنَا, מִן ↔ مِن — המשפט כולו מילים קרובות.

  • الْقِطَّة تَحْتَ الْكُرْسِيّ
    אל-קטה תחת אל-כרסיal-qiṭṭa taḥta al-kursī

    החתולה מתחת לכיסא.

    החתולה תחת הכיסא هَاخَاتُولَا تَاخَات هَاكِيسِيhakhatula takhat hakise

    תַּחַת ↔ تَحْتَ תואמות בדיוק — ו-כיסא ↔ كرسي הן שתיהן צאצאיות של kussû האכדית.

  • بَيْنَ الْبَيْت وَالْمَدْرَسَة
    בין אל-בית ואל-מדרסהbayna al-bayt wa-l-madrasa

    בין הבית לבית הספר

    בין הבית והמדרסה (בית הספר) بِين هَابَايِت ڤِهَامَادْرَاسَا (بِيت هَاسِفِر)bein habayit vehamadrasa (beit hasefer)

    בֵּין ↔ بَيْنَ — וה"וגם" היא וְ ↔ وَ, עוד מילה קטנה משותפת.

מצמידים כינוי — ושוב אלה הסיומות העבריות

שתי השפות מסרבות לומר "אל אני" בשתי מילים. הן מלחימות את הכינוי למילת היחס: לִי, לְךָ, לוֹ — ו-لِي, لَكَ, لَهُ. אלה לא שתי מערכות מקבילות; זו אותה מערכת, עם אותן סיומות, בירושה מאותו אב קדמון. ראו כמה הטבלה קרובה.

גוףערביתתעתיקעברית
ליلِيlīלִי
לך (ז׳)لَكَlakaלְךָ
לך (נ׳)لَكِlakiלָךְ
לוلَهُlahuלוֹ
להلَهَاlahāלָהּ
לנוلَنَاlanāלָנוּ
להםلَهُمlahumלָהֶם
لِ "ל־ / בשביל" עם סיומות הכינוי, לצד לְ־ העברית

לוֹ ו-לָהּ העבריות נראות קצרות יותר, אבל הן כיווצים של אותן צורות שהערבית עדיין הוגה: *lahu → לוֹ, *lahā → לָהּ. הנקודה ב-לָהּ — המפיק — היא המאובן של ה-ه שאתם שומעים ב-لَهَا. ו-لَهُم היא פשוט לָהֶם, בלי שינוי.

עִמִּי, עִמְּךָ — "עם" והסיומות שלה

  • مَعِي
    מעיmaʿī

    איתי

    עִמִּי إِيمِيimi

    אותם שני עיצורים כמו ב-עִם, בסדר הפוך — ואותה סיומת ־ִי עושה את אותה עבודה.

  • مَعَكَ
    מעךmaʿaka

    איתך (ז׳)

    עִמְּךָ إِمْخَاimkha

  • مَعَنَا
    מענאmaʿanā

    איתנו

    עִמָּנוּ إِيمَانُوimanu

    עִמָּנוּ — כמו ב-עִמָּנוּאֵל, "האל איתנו".

  • السَّلَام عَلَيْكُم
    א-סלאם עליכםas-salām ʿalaykum

    שלום עליכם.

    שלום עליכם شَالُوم أَلِيخِمshalom aleikhem

    הברכה המפורסמת ביותר בכל אחת מהשפות היא אותו משפט: שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם ↔ اَلسَّلَام عَلَيْكُم, מורפמה מול מורפמה.

מחברים הכול

  • أَنَا فِي الْبَيْت
    אנא פי אל-ביתanā fī al-bayt

    אני בבית.

    אני בבית أَنِي بَابَايِتani babayit

  • هٰذَا لَكَ
    האד'א לךhādhā laka

    זה בשבילך.

    זה לך / זה בשבילך زِي لِخَا / زِي بِشْڤِلْخَاze lekha / ze bishvilkha

  • الْقَهْوَة بِالْحَلِيب
    אל-קהוה באל-חליבal-qahwa bi-l-ḥalīb

    קפה עם חלב

    קפה בחלב كَافِي بِخَالَاڤkafe bekhalav

    חָלָב ↔ حَلِيب, עם ח↔ح בדיוק כפי שחוקי ההגה צופים — ואותה בְּ עושה את ה"עם".

  • مِنَ الصَّبَاح إِلَى الْمَسَاء
    מן א-צבאח אלא אל-מסאאmin aṣ-ṣabāḥ ilā al-masāʾ

    מהבוקר עד הערב

    מהבוקר עד הערב مِهَابُوكِر أَد هَائِرِڤmehaboker ad ha'erev

    מִן ↔ مِن ו-אֶל ↔ إِلَى — הצמד המקראי מִן... אֶל... בבגדי עבודה מודרניים.