שش

דקדוק · שמות עצם וצירופים שמניים · 6 דקות

כינויי קניין חבורים: ביתי, ביתך, ביתו — בערבית

השיטה שדוברי עברית כבר מחזיקים בה, רק שבערבית משתמשים בה כל יום

דוברי עברית פוגשים את כינויי הקניין החבורים בבית הספר, ואחר כך בעיקר שולחים אותם לפנסיה בכתיבה הרשמית — במכולת אומרים הבית שלי, לא ביתי. הערבית אף פעם לא שלחה אותם לפנסיה. אין של בערבית הספרותית (MSA): הסיומת היא הדרך היחידה לומר "הבית שלי". והחדשות הנפלאות: אלה הסיומות שאתם כבר מכירים.

סיומתערביתתעתיקבאותיות עבריותעברית
ـِيبَيْتِيbaytīביתיבֵּיתִי
ـكَبَيْتُكَbaytukaביתךבֵּיתְךָ
ـكِبَيْتُكِbaytukiביתךבֵּיתֵךְ
ـهُبَيْتُهُbaytuhuביתהבֵּיתוֹ
ـهَابَيْتُهَاbaytuhāביתהאבֵּיתָהּ
ـنَابَيْتُنَاbaytunāביתנאבֵּיתֵנוּ
ـكُمبَيْتُكُمbaytukumביתכםבֵּיתְכֶם
ـكُنَّبَيْتُكُنَّbaytukunnaביתכןבֵּיתְכֶן
ـهُمبَيْتُهُمbaytuhumביתהםבֵּיתָם
ـهُنَّبَيْتُهُنَّbaytuhunnaביתהןבֵּיתָן
הנטייה המלאה של بَيْت (בית)

לגבי ה-u הקטנה ב-baytuka: זו תנועת יחסה שהערבית הרשמית משחילה לפני הסיומת, והיא משתנה לפי תפקיד שם העצם במשפט (baytuka / baytaka / baytika — כולן מופיעות בטקסט קלאסי). אל תשננו את זה עכשיו — הערבית המדוברת משמיטה אותה לגמרי, ומשאירה את הסיומות החשופות שתפגשו בהמשך: bētak, bētik, bēto. דוברי עברית יכולים לחשוב עליה בשקט כעל קישוט דקדוקי.

סיומות בשטח

  • اِسْمِي دَاوُد
    אסמי דאודismī Dāwūd

    שמי דוד

    שמי דוד شْمِي دَاڤِيدshmi david

    اِسْم היא שֵׁם (ש בעברית ↔ س בערבית). ismī ↔ שְׁמִי, צורן מול צורן.

  • مَا اسْمُكَ؟
    מא אסמך?mā ismuka?

    מה שמך?

    מה שמך? مَا شِمْخَا؟ma shimkha?

    מַה שִּׁמְךָ ↔ mā ismuka — כל המשפט בנוי ממילים קרובות, מילה במילה.

  • أُمِّي وَأَبِي
    אמי ואביummī wa-abī

    אמי ואבי

    אמי ואבי إِيمِي ڤِئَاڤِيimi ve'avi

    כשכותבים את הערבית באותיות עבריות, היא זהה לעברית: אמי ואבי. לא דומה — זהה.

  • صَدِيقِي
    צדיקיṣadīqī

    חברי

    חבר שלי خَاڤِر شِلِيkhaver sheli

    صَدِيق (חבר) בא מ-ص-د-ق, בעברית צ-ד-ק: חבר הוא מילולית מי שישר איתכם, הצדיק שלכם.

העברית שומרת את זה לטקסים; לערבית אין ברירה

העברית המודרנית בנתה לעצמה פתח מילוט — של — והדיבור היומיומי יצא דרכו: הבית שלי, השם שלך. בערבית הספרותית (MSA) אין מילה כזאת. קניין זו הסיומת, נקודה. לכן הסיומות הן ההרגל החשוב ביותר לבנות מוקדם: כל שיחה, כל טקסט, כל טופס שתמלאו ישתמשו בהן. חשבו על זה כעל לדבר כל היום בעברית של הטקס.

איך אומרים את זה בלבנטינית

  • بِيتُه
    ביתוbēto

    ביתו (לבנטינית)

    בֵּיתוֹ بِيتُوbeito

    הצורה המדוברת מכווצת את -uhu לסיומת -o. התוצאה: bēto, שנכתבת ביתו — זהה ממש לביתוֹ העברית, כולל הצליל.

  • بِيتَك
    ביתךbētak

    ביתך (ז׳, לבנטינית)

    בֵּיתְךָ بِيتْخَاbeitkha

    ולאישה: bētik (بِيتِك) — ההבחנה בין a ל-i נופלת על אותה הברה כמו ־ְךָ לעומת ־ֵךְ בעברית.

  • تَبَعِي
    תבעיtabaʿī

    שלי (לבנטינית)

    שלי شِلِيsheli

    הלבנטינית המדוברת כן המציאה לעצמה של משלה: تَبَع (tabaʿ). il-bēt tabaʿi = הבית שלי. הספרותית (MSA) עדיין מסרבת.