שش

דקדוק · שורשים ופעלים · 8 דקות

Awzān פוגשים את הבניינים

עשרת בנייני הפועל של הערבית, ממופים אל שבעת הבניינים שאתם כבר מכירים

הנה החדשות הטובות ביותר באפליקציה כולה: מערכת הפועל הערבית היא מערכת הבניינים העברית, עם שלושה חדרים נוספים. הערבית יוצקת שורש לעשרה בניינים ממוספרים (I–X); העברית יוצקת אותו לשבעה בניינים. חמש מההתאמות ישירות כל כך שהבניינים מתאימים תחילית לתחילית, הכפלה להכפלה — ואפילו השמות מתאימים.

המפה הגדולה

בנייןהמשקל הערביתעתיקהבניין העבריסימן היכר משותף
Iفَعَلَfaʿalaפָּעַלהשורש החשוף — הפועל הפשוט
IIفَعَّلَfaʿʿalaפִּעֵלהכפלת העיצור האמצעי: shadda ↔ דגש
IIIفَاعَلَfāʿala—ā ארוכה אחרי העיצור הראשון; פעולה שמכוונת אל מישהו
IVأَفْعَلَafʿalaהִפְעִילתחילית גורמת: a- ↔ hi-
Vتَفَعَّلَtafaʿʿalaהִתְפַּעֵלתחילית ta- + הכפלת האמצעי: חוזר
VIتَفَاعَلَtafāʿala—ta- + ā ארוכה: עושים זה לזה
VIIاِنْفَعَلَinfaʿalaנִפְעַלתחילית n-: סביל, או קורה מעצמו
VIIIاِفْتَعَلَiftaʿala—t מחליקה אל תוך השורש (השוו: הִסְתַּכֵּל!)
IXاِفْعَلَّifʿalla—צבעים ומומים בלבד — נדיר
Xاِسْتَفْعَلَistafʿala—ista-: לבקש, להחשיב, להשתמש
עשרת הבניינים הערביים ומקביליהם העבריים

הביטו בחמש הפגיעות הישירות. בניין I הוא פָּעַל: הפועל הפשוט. בניין II מכפיל את העיצור האמצעי בעזרת shadda — בדיוק מה שהדגש עושה בפִּעֵל — ונושא אותו גוון מעצים או גורם. תחילית הגרימה أَ של בניין IV עונה ל-ה של הִפְעִיל (שתיהן צאצאיות של תחילית גורמת פרוטו-שמית אחת, שנחלשה אחרת בכל שפה). בניין V הוא תחילית ta- שנערמת על בניין II — הִתְפַּעֵל העברי, ה-הת על הדגש. תחילית ה-n- של בניין VII, לדברים שקורים מעצמם, היא נִפְעַל, אות מול אות.

בנייןערביתתעתיקמשמעותהתאום העבריהמשמעות בעברית
Iكَتَبَkatabaהוא כתבכָּתַבהוא כתב
IIكَسَّرَkassaraהוא ניפץשִׁבֵּרהוא ניפץ
IVأَلْبَسَalbasaהוא הלביש (מישהו)הִלְבִּישׁהוא הלביש (מישהו)
Vتَعَلَّمَtaʿallamaהוא למדהִתְלַמֵּדהוא התאמן, למד בעצמו
VIIاِنْكَسَرَinkasaraזה נשברנִשְׁבַּרזה נשבר
חמש ההתאמות, עם פעלים אמיתיים

בניין II ↔ פִּעֵל: מכפילים את האמצעי, מעצימים את המשמעות

  • كَسَّرَ
    כסרkassara

    הוא ניפץ לרסיסים

    שִׁבֵּר شِيبِرshiber

    בבניין I, كَسَرَ = שבר (שָׁבַר); מכפילים את העיצור האמצעי והמשמעות מתעצמת — בדיוק המהלך של שָׁבַר → שִׁבֵּר.

  • عَلَّمَ
    עלםʿallama

    הוא לימד

    לִמֵּד لِيمِدlimed

    ללמד זה 'לגרום למישהו לדעת' — הגוון הגורם של בניין II, בדיוק כמו לִמֵּד בפִּעֵל. בונוס: تِلْمِيذ הערבית, 'תלמיד', היא תַּלְמִיד, שהגיעה דרך הארמית.

  • دَرَّسَ
    דרסdarrasa

    הוא לימד (כיתה)

    לִמֵּד لِيمِدlimed

    בניין II של دَرَسَ 'למד' (↔ דָּרַשׁ): הלימוד, בהכפלה, הופך להוראה — مُدَرِّس עובד ב-مَدْرَسَة.

בניין IV ↔ הִפְעִיל, בניין V ↔ הִתְפַּעֵל, בניין VII ↔ נִפְעַל

  • أَلْبَسَ
    אלבסalbasa

    הוא הלביש (מישהו)

    הִלְבִּישׁ هِلْبِيشhilbish

    דוגמת הדגל: אותו שורש (ل-ب-س ↔ ל-ב-ש), אותו בניין גורם, אותה משמעות. لَبِسَ = לָבַשׁ; أَلْبَسَ = הִלְבִּישׁ.

  • أَدْخَلَ
    אדח'לadkhala

    הוא הכניס

    הִכְנִיס هِخْنِيسhikhnis

    دَخَلَ 'נכנס' → أَدْخَلَ 'גרם להיכנס'. תחילית a- עושה בדיוק את העבודה של הִ־ בעברית.

  • تَعَلَّمَ
    תעלםtaʿallama

    הוא למד

    הִתְלַמֵּד هِتْلَامِدhitlamed

    عَلَّمَ 'לימד' + ta- = 'לימד את עצמו'. ה-ת של החזרה היא אותו עיצור כמו בהִתְפַּעֵל — הערבית פשוט מוותרת על ה-ה העברית.

  • اِنْقَطَعَ
    אנקטעinqaṭaʿa

    הוא נותק

    נִקְטַע نِكْتَاnikta

    השורש ق-ط-ع ↔ ק-ט-ע, ועוד ה-n- של נפעל (nifʿal): שתי המילים למעשה זהות.

התוספות של הערבית: III, VI, VIII, X

לארבעה בניינים אין בניין עברי מקביל — אלה 'החדרים הנוספים'. בניין III (فَاعَلَ) מותח ā ארוכה אחרי העיצור הראשון ומכוון את הפעולה אל שותף: كَاتَبَ 'התכתב עם'. בניין VI (تَفَاعَلَ) הוא הגרסה ההדדית שלו: 'זה עם זה'. בניין VIII (اِفْتَعَلَ) מחביא ت בתוך השורש. בניין X (اِسْتَفْعَلَ) מוסיף בתחילתו ista- ופירושו לבקש, להחשיב או להשתמש. (בניין IX, اِفْعَلَّ, הוא נדירות ששמורה לצבעים ולמומים: اِحْمَرَّ 'האדים' — מאותו שורש ح-م-ر של حِمَار ושל חֲמוֹר העברי; יש אטימולוגים שקושרים את שם החמור לפרוותו האדמדמה, אם כי זו נותרת השערה.)

הבניינים הנוספים בפעולה

  • سَافَرَ
    סאפרsāfara

    הוא נסע

    נָסַע نَاسَاnasa

    בניין III של س-ف-ر 'לצאת לדרך'. בערבית יש גם سِفْر 'ספר גדול' — אותה מילה כמו סֵפֶר העברי, מילת תרבות סופרית שמית עתיקה — אבל הבלשנים רואים ב'נסיעה' וב'ספר' שני שורשים נפרדים שרק נראים דומים, אז תיהנו מההד כסימן זיכרון, לא כאטימולוגיה.

  • تَعَاوَنَ
    תעאוןtaʿāwana

    הם שיתפו פעולה

    בניין VI: לעזור זה לזה (عَاوَنَ 'סייע' שהפך להדדי). העברית פונה ל-שִׁתְּפוּ פְּעוּלָה.

  • اِجْتَمَعَ
    אג'תמעijtamaʿa

    הוא נפגש, התכנס

    הִתְאַסֵּף هِيتَاسِفhitasef

    בניין VIII: ج-م-ع 'לאסוף' עם ה-ت המשובצת. اِجْتِمَاع היא פגישה.

  • اِسْتَقْبَلَ
    אסתקבלistaqbala

    הוא קיבל את פניו, אירח

    קִבֵּל אֶת פָּנָיו كِيبِل إِت پَانَاڤkibel et panav

    בניין X על ق-ب-ل ↔ ק-ב-ל של קִבֵּל: 'לקבל מישהו' — اِسْتِقْبَال היא קבלת פנים.

  • اِسْتَعْمَلَ
    אסתעמלistaʿmala

    הוא השתמש

    הִשְׁתַּמֵּשׁ هِشْتَامِشhishtamesh

    בניין X על ع-م-ل 'עבודה' (↔ עָמַל 'טרח, יגע'). המקבילה העברית הִשְׁתַּמֵּשׁ אפילו נשמעת דומה — סימן זיכרון משמח, אף שהשורשים שונים.

אסטרטגיה מעשית: כשאתם לומדים שורש חדש, למדו את המשמעות שלו בבניין I, ותנו לבניינים האחרים להיגזר — לא להשתנן. ع-ل-م נותן לכם ידיעה; לכן عَلَّمَ חייב להיות הוראה, تَعَلَّمَ למידה, ו-مُعَلِّم המורה — שלוש מילים במחיר אחת, בדיוק החיסכון שהעברית לימדה אתכם לצפות לו.