שش

קריאה · שיעור 4 · 7 דקות

Shadda, Tanwīn ו-Tāʾ Marbūṭa

הכפלה כמו דגש, סיומות מאובנות, וה-ה הנקבית שהיא בסתר ת

שלושה סימנים קטנים מכים הרבה מעל משקלם בקריאה בערבית: shadda (עיצור כפול), tanwīn (סיומות ה-n), והאות ההיברידית tāʾ marbūṭa. לכל אחד מהם יש תאום עברי — ובמקרה אחד, התאום העברי מסתתר לעיני כול בכל מלכת שבא.

Shadda — האות הכפולה

הסימן ّ — צורת w קטנה מעל אות — פירושו שהעיצור כפול: נהגה פעמיים, או ליתר דיוק מוחזק זמן רב יותר, כמו האותיות הכפולות באיטלקית. הערבית אף פעם לא כותבת אות פעמיים בתוך מילה משורש אחד; היא כותבת אותה פעם אחת ומוסיפה shadda.

שמעו את ההכפלה

  • دَرَسَ
    דרסdarasa

    הוא למד

    הגזע הפשוט — הבניין הראשון (Form I) בערבית, פָּעַל בעברית.

  • دَرَّسَ
    דרסdarrasa

    הוא לימד

    אותו שורש, shadda על אות השורש האמצעית: dar-RA-sa, החזיקו את ה-r. הבניין השני (Form II) הוא הפִּעֵל העברי — ההכפלה הופכת 'ללמוד' ל'לגרום למישהו ללמוד'.

  • مُدَرِّس
    מדרסmudarris

    מורה

    ההכפלה שורדת בבינוני: mu-dar-ris, כמו המשקל העברי של מְלַמֵּד.

  • حَمَّام
    חמאםḥammām

    בית מרחץ; חדר רחצה

    חַם خَامkham

    השורש ḥ-m-m — חַם ו-חַמָּה העבריים. ישראלים כבר כותבים חמאם למרחץ טורקי; ה-m הכפולה היא ה-shadda.

Tanwīn — ה-n שפירושה 'אחד כלשהו'

הכפילו סימן תנועה בסוף שם עצם — ً ٌ ٍ — וקיבלתם tanwīn: הסיומות -an, -un, -in שמסמנות שם עצם לא מיודע בערבית הספרותית הרשמית (kitābun, 'ספר'). סיומות היחסה המלאות חיות בעיקר במהדורות חדשות, בשירה ובקוראן; הערבית המדוברת השילה אותן לפני מאות שנים, והקורס הזה לא יתרגל אתכם עליהן. אבל כמה מילים עם tanwīn התאבנו בדיבור היומיומי, ותשמעו אותן כבר בדקה הראשונה של שיחה בערבית.

Tanwīn שבאמת תשמעו

  • شُكْرًا
    שכרןshukran

    תודה

    -an שקפאה לנצח; האליף שבסוף היא הכיסא של ה-tanwīn, לא ā ארוכה.

  • أَهْلًا وَسَهْلًا
    אהלן וסהלןahlan wa-sahlan

    ברוכים הבאים!

    מילולית '(באתם אל) משפחה ואל קרקע מישורית'. אַהְלָן של הסלנג הישראלי היא המילה הראשונה, שאולה בשלמותה — אתם אומרים tanwīn כבר שנים.

  • عَفْوًا
    עפואןʿafwan

    על לא דבר; סליחה

  • مَرْحَبًا
    מרחבאmarḥaban

    שלום

    מֶרְחָב مِرْخَاڤmerkhav

    השורש r-ḥ-b, 'רחב' — רָחָב ו-מֶרְחָב העבריים. לומר marḥaban זה לומר 'יש לך מקום'. בלבנט אומרים פשוט marḥaba.

Tāʾ marbūṭa — ה-t הקשורה

האות ة — ه שלובשת את שתי הנקודות של ت — נקראת tāʾ marbūṭa, 'ה-t הקשורה'. היא מופיעה רק בסוף מילה ומסמנת נקבה. לבדה היא נהגית a-: مَدْرَسَة, madrasa. אבל שימו את המילה במצב סמיכות (נסמך) וה-t מתירה את עצמה: مَدْرَسَة الْبَنَات, madrasat al-banāt, 'בית הספר של הבנות'.

עבריתערבית
לבד: 'מלכה'מַלְכָּהمَلِكَة
סמיכות: 'מלכת שבא'מַלְכַּת שְׁבָאمَلِكَة سَبَأ
לבד: 'עיר' / 'מדינה'מְדִינָהمَدِينَة
סמיכות: 'עיר ה...' / 'מדינת...'מְדִינַת יִשְׂרָאֵלمَدِينَة الْقُدْس
אותו חילוף, זה לצד זה

מצאו את ה-ة

  • مَدْرَسَة
    מדרסהmadrasa

    בית ספר

    מִדְרָשָׁה مِدْرَاشَاmidrasha

    השורש d-r-s (ד-ר-שׁ העברי) עם תחילית המקום ma- — גם העברית בונה שמות מקום עם מ־: מִדְרָשׁ, מִקְדָּשׁ, מִשְׁכָּן. מדרשה היא פשוטו כמשמעו مدرسة.

  • مَدِينَة
    מדינהmadīna

    עיר

    מְדִינָה مِدِينَاmedina

    אותה מילה, משמעויות שנדדו: בערבית 'עיר', בעברית 'מדינה' — ובמקור 'פרובינציה', כמו ה-מְדִינוֹת של מגילת אסתר. השורש d-y-n: תחום שיפוט, מקום שבו שופט שופט.

  • سَنَة
    סנהsana

    שנה

    שָׁנָה شَانَاshana

    שוב ש עונה ל-س. והסמיכות מחזירה את ה-t בשני הצדדים: שְׁנַת־ ו-sanat-.

  • مَلِكَة
    מלכהmalika

    מלכה

    מַלְכָּה مَالْكَاmalka