קריאה · שיעור 3 · 6 דקות
התנועות הארוכות
Alif, wāw, yāʾ — אמות הקריאה של העברית בלבוש ערבי
התנועות הקצרות הן סימנים קטנים. התנועות הארוכות הן אותיות של ממש, שנכתבות על השורה כחלק מהמילה: ا מאריכה a ל-ā, و מאריכה u ל-ū, ו-ي מאריכה i ל-ī. בניגוד ל-ḥarakāt, הן אף פעם לא נעלמות — הן נכתבות גם בטקסט עיתונאי חשוף, ולכן הן החברות הטובות ביותר של הקורא.
| תנועה | האות הערבית | אם הקריאה העברית | דוגמה | הגייה | ההד העברי |
|---|---|---|---|---|---|
| ā | ا | א | بَاب | bāb | אַבָּא, סָבְתָא |
| ū | و | ו | سُوق | sūq | שׁוּק |
| ī | ي | י | دِين | dīn | דִּין |
מילים קרובות עם תנועה ארוכה
- سُوقסוקsūq
שוק
שׁוּק شُوكshuk
שאילה משותפת ולא מילה קרובה בירושה: sūqu האכדית, 'רחוב', נכנסה לארמית כ-שוקא ומשם נדדה לשתי השפות. ה-ū נכתבת ב-و, בדיוק כמו שהעברית כותבת אותה ב-ו.
- دِينדיןdīn
דת; משפט
דִּין دِينdin
dīn הערבית משתרעת גם על בית המשפט וגם על האמונה — يَوْم الدِّين, 'יום הדין', הוא יום הדין מילה במילה.
- نُورנורnūr
אור
נֵר نِرner
השורש n-w-r: נֵר העברי ו-מְנוֹרָה זוהרים מאותו שורש.
- كَبِيرכבירkabīr
גדול
כַּבִּיר كَابِيرkabir
כַּבִּיר המקראי, 'אדיר', הוא בדיוק שם התואר הזה. הערבית היומיומית משתמשת בו ל'גדול' הפשוט — بيت كبير, בית גדול.
אליף בתחפושת
לאליף יש תחפושות משלה, והן מופיעות רק במקומות קבועים — כמו האותיות הסופיות בעברית, אלה טריקים של מיקום, לא צלילים חדשים. הראשונה: alif maqṣūra ى, yāʾ בלי נקודות שמופיעה רק בסוף מילה ונקראת ā.
Alif maqṣūra — ה-ā שמתחפשת ל-י
- عَلَىעלאʿalā
על
עַל أَلal
אותה מילת יחס כמו עַל העברית. מסתיימת ב-ā, שנכתבת ى.
- إِلَىאלאilā
אל, לעבר
אֶל إِلel
אותה מילת יחס כמו אֶל העברית, עם זנב ה-ā.
- مُوسَىמוסאmūsā
משה
מֹשֶׁה مُوشِيmoshe
ה-alif maqṣūra המפורסמת ביותר שיש: מֹשֶׁה בדרכון הערבי שלו.
התחפושת השנייה: alif madda آ — hamza (עצירה סדקית, בשיעור הבא) שהתמזגה עם ā ארוכה לאות אחת עם כובע גלי. תראו אותה ב-الْقُرْآن (al-qurʾān) וב-آسِف (āsif, 'סליחה' — כן, זה נשמע כמו השם אסף).
השלישית היא האליף הפגיונית (dagger alif): בקומץ מילים עתיקות מאוד ונפוצות מאוד, ה-ā אמיתית אבל האליף לא נכתבת על השורה — לכל היותר מרחף מעליה קו פגיון זעיר: اَللّٰه (allāh), هٰذَا (hādhā, 'זה'), لٰكِن (lākin, 'אבל'). התנועה נהגית באורכה המלא; הכתיב פשוט עתיק.
האליפים הנסתרות המפורסמות
- اَللّٰهאללהallāh
אלוהים
אֱלוֹהַּ إِلُوَاهeloah
אותה מילה שמית כמו אֱלוֹהַּ. ה-ā שאחרי ה-l הכפולה היא אליף פגיונית — ושימו לב שגם העברית מסתירה תנועה באותה מילה בדיוק: אֱלֹהִים נכתבת בלי ה-ו שלה. שתי השפות כותבות את האל חסר.
- هٰذَاהאד'אhādhā
זה (זכר)
הַזֶּה هَازِيhaze
hā + dhā: ha- מצביעה (השוו הִנֵּה) ועוד כינוי רומז שקרוב ל-זֶה — ذ הערבית עונה ל-ז העברית. ה-ā הראשונה מסתתרת כפגיון.
- الْقُرْآنאל-קראןal-qurʾān
הקוראן
מִקְרָא مِكْرَاmikra
השורש q-r-ʾ, 'לקרוא, לקרוא בקול' — קָרָא העברי. התנ״ך הוא המִקְרָא והקוראן הוא القرآن: שתי המסורות קראו לכתבי הקודש שלהן 'הקריאה' מאותו שורש. ה-madda آ נושאת hamza ועוד ā בסימן אחד.